חיפוש
  • sigal916

צעיף עם סיפור: גיבורות תנכיות, יהודית והולופרנס של גוסטב קלימט (Judith I&II ).

עודכן ב: מאי 22

"לא נפל אדיר ביד כביר, לא פגעו איש רום קומה

בת מררי (שבט לוי) הרגתהו, ביפי מראה נפל שדוד...

סכה פניה בתמרוקים, שערה העטתה בשבכה (צעיף משי)...

ותלהט ביופייה לבבו, ובשלח (חרב) קצצה ראשו"


צעיף גוסטב קלימט - 100% משי טבעי 105X105 ס"מ

לרכישת הצעיף לחץ על התמונה


פסוקי שירה אלו הם מתוך ספר יהודית בו מסופר על יהודית, אלמנה יפה ועשירה שבחוכמתה, יופיה ועורמתה הצליחה לחדור למחנהו של הולופרנס- מצביא צבא אשור שפלש לישראל – להתקרב למצביא ואז לערוף את ראשו ובכך להביא לניצחון ותשועה לישראל. הספר לא נכלל בקנון היהודי (התנ"ך), על אף שאין ספק במקורו העברי והסיפור מוזכר רבות במקורות היהודיים. עם זאת מקורו העברי של הספר אבד ומה שיש בידנו הם תרגומים מיוונית מתוך ה"בביליה הנוצרית".

בשלב הראשון, כאשר הולופרנס צר על העיר, יהודית מנסה לעודד את העם ומנהיגיו להשיב מלחמה ולא להיכנע, אבל כאשר היא מבינה שיכולת העמידה שלהם נמוכה, בגלל חסימת מקורות המים של העיר, היא מבקשת לצאת מגבולות העיר ולנסות לעשות מעשה בעצמה אבל מסרבת לשתף את מנהיגי העיר בתוכניתה:" רק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי, כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות". יצר הנקמה בוער ביהודית הן על הפגיעה הלאומית בקודשי ישראל והן על מעשה האונס של דודתה, אחות אביה שמעון, בידי האשורים , בתפילה היא אומרת :"אל אלוהי אבי שמעון. אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה... ונגדעו קרנותם ביד אישה". לאחר התפילה יהודית פושטת את בגדי אבלותה, מתייפה, לובשת את מיטב מלבושיה ומתקשטת במיטב עדיה (תכשיטיה) "כאשר עשתה בימי מנשה בעלה" כך היא יוצאת למחנה הולופרנס כאשר היא מתחזה לפליטה הנסה מן העיר להציל את נפשה ובשילוב של דברי חנופה, מנחות, השמעת "נבואות" הנעימות לשומעיהן ובעיקר בעזרת יופיה הרב היא מצליחה לחדור אל המעגל הקרוב למצביא עצמו ולהביא אותו למצב שבו ישהה איתה ביחידות.

judith 1 - Gustav Klimt

לרכישת הצעיף לחץ על התמונה


הולופרנס החושב שטרף קל נפל לידיו אומר למשרתו: "לך נא אל האישה העבריה אשר אתך, ופתה אותה לבא אל המשתה אשר עשיתי. כי חרפה היא לנו לשבת עם אישה יפה מבלי דעת איש (לשכב / לאנוס) אותה, הלא נהיה לשחוק בעיניה". אבל ליהודית היו תוכניות אחרות לחלוטין, היא מצליחה להשקות אותו ביין ובשכרותו היא כורתת את ראשו בחרבו הוא ושמה את ראשו בשק שאותו נשאה אמתה: יי ותאמר: אלוהים, חזקני נא ואמצני אך הפעם. ותך בחוזקה פעמים על צווארו, ותכרות את ראשו, ותָגָל נבלתו מעל המיטה. ותיקח היריעה מעל העמד ותצא. ותיתן את ראש הלופרנש לאמתה, ותצווה לתתו אל השק"


ארטימיזיה ג'נטילסקי

יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס

יהודית חוזרת לבתוליה ומציגה את ראשו של הולופרנס לאנשי העיר: "הנה זה ראש הלופרנש, זר(כתר) צבא אשור, וזאת היריעה אשר שכב אחריה, והוא שכור, וביד אישה הרגו אלוהים.... "חי יי (ה') אשר הצליח דרכי, כי רק במראי הטיתי את לבבו, וידו לא נגעה בי לרעה"

כאשר האשורים רואים את ראשו של מצביאם תלוי על חומות בתוליה, רוחם נשברת ,הם פותחים במנוסת בלהה ונגפים בפני ישראל הרודפים אחריהם. לאחר הניצחון , שעצר למעשה את פלישת צבא אשור, יהודית מובילה תהלוכה ועולה לירושלים להודות לה' ,עם הנשים בראש, כאשר הלוחמים חגורי החרב מאחוריהם " וכל נשי בני ישראל אשר באו לראותה יצאו לקראתה בשירים ובמחולות, להללה ולברכה. ותיקח יהודית ענפי זיתים ותחלקם לנשים אשר אתה, ותעשינו מהם עטרות לראשה ולראש רעותה. ותלך במחול לפני הנשים, וכל אנשי ישראל חגורי חרב ועטורי ענפים הלכו אחריהן הולכים וחוגגים בשירים ובזמירות".


Michelangelo

Judith and holofernes

סיפור העלילה והגבורה הנשית של יהודית הם חלק מהתרבות הנוצרית והמערבית אשר האדירו גיבורים וגיבורות שנלחמו בעריצים ובמשעבדים ועל כן היווה נושא לפיסול וציור אצל אמנים רבים: קאראווג'ו, פרנסיסקו גויה, דונטלו, מיכלאנג'לו וכמובן ארטמיזיה ג'נטילסקי שלא החמיצה שום הזדמנות לצייר נשים העושות שפטים בגברים עריצים - יעל בסיסרא, יהודית בהולופרנס וגם את דלילה גוזזת את מחלפותיו של שמשון ועוד - וטעמה עימה, היא נאנסה בצעירותה ע"י המורה שלה לציור שנשכר למרבית הצער ע"י אביה האוהב.


Judith 2 - Gustav klimt


בניגוד לציירים אלו שהתמקדו בציור סצנות מתוך הסיפור כגון: רגע עריפת הראש, בריחתם של יהודית ואמתה עם ראשו של הולופרנס וכ"ו והקפידו על התדמית החסודה של יהודית " כי רק במראי הטיתי את לבבו, וידו לא נגעה בי לרעה" ,גוסטב קלימט התמקד בשני ציורי יהודית שלו: Judith1; Judith2 בדמות של יהודית עצמה. ב Judith1 מודגשים היופי , הביטחון העצמי של פאם פאטאל האוחזת בראש הולופרנס ואומרת במבטה: במראי , בעורמתי ובמניפולציה מינית הטיתי את לבבו וערפתי את ראשו של הצורר". בציור השני, על אף העירום הישיר, הדגש אינו על הנשיות והמיניות אלא על אלמנט הפחד, הנקמה "אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה" דימוי של מכשפה - עם תנוחת הגוף הלא טבעית ועם מנח האצבעות דמויי טפרים האוחזים בשיער ראשו הכרות של הולופרנס. בכל מקרה בשני הציורים מובהר שבקרב בין הארוטיקה והתחכום הנשי לאגרסיביות הגברית-הניצחון הוא לנשים.

בשני הציורים הדוגמנית היא אדלה בלוך באואר, בראשון שצוייר ב- 1901 היא שימשה כדוגמנית בלבד, בשני שצוייר ב- 1909 אדל היתה כבר בת זוגו - השוני בתדמית ובהצגת הדמות נתון לפרשנויות באחריות הקורא / הצופה.


יצירות אלו: Judith1+Judith2 ,מופיעות על צעיף משי יוקרתי בגודל 105 ס"מ X 105 ס"מ שעיצבו ב- sandspresent.com לצד יצירות מופת נוספות של גוסטב קלימט. לצעיף מלווה, כמו לכל צעיף אחר שלנו, ברושור יוקרתי בו מידע מעניין על הציורים וכמובן מוקצה מקום להקדשה שתרצו לרשום לאהובתכם.


תיק "הנשיקה" - גוסטב קלימט


הציטוטים מתוך ספר יהודית נלקחו מתרגומו מיוונית של יצחק זעקיל פר ענקיל - ורשה 1885.




1089 צפיות0 תגובות