חיפוש
  • sigal916

צעיף עם סיפור: גיבורות תנכיות, יהודית והולופרנס של גוסטב קלימט (Judith I&II ).

עודכן ב: אוג 6

"לא נפל אדיר ביד כביר, לא פגעו איש רום קומה

בת מררי (שבט לוי) הרגתהו, ביפי מראה נפל שדוד...

סכה פניה בתמרוקים, שערה העטתה בשבכה (צעיף משי)...

ותלהט ביופייה לבבו, ובשלח (חרב) קצצה ראשו"


judith 1 - Gustav Klimt

לרכישת הצעיף לחץ על התמונה


פסוקי שירה אלו הם מתוך ספר יהודית בו מסופר על יהודית, אלמנה יפה ועשירה שבחוכמתה, יופיה ועורמתה הצליחה לחדור למחנהו של הולופרנס- מצביא צבא אשור שפלש לישראל – להתקרב למצביא ואז לערוף את ראשו ובכך להביא לניצחון ותשועה לישראל. הספר לא נכלל בקנון היהודי (התנ"ך), על אף שאין ספק במקורו העברי והסיפור מוזכר רבות במקורות היהודיים. עם זאת מקורו העברי של הספר אבד ומה שיש בידנו הם תרגומים מיוונית מתוך ה"בביליה הנוצרית".

בשלב הראשון, כאשר הולופרנס צר על העיר, יהודית מנסה לעודד את העם ומנהיגיו להשיב מלחמה ולא להיכנע, אבל כאשר היא מבינה שיכולת העמידה שלהם נמוכה, בגלל חסימת מקורות המים של העיר, היא מבקשת לצאת מגבולות העיר ולנסות לעשות מעשה בעצמה אבל מסרבת לשתף את מנהיגי העיר בתוכניתה:" רק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי, כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות". יצר הנקמה בוער ביהודית הן על הפגיעה הלאומית בקודשי ישראל והן על מעשה האונס של דודתה, אחות אביה שמעון, בידי האשורים , בתפילה היא אומרת :"אל אלוהי אבי שמעון. אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה... ונגדעו קרנותם ביד אישה". לאחר התפילה יהודית פושטת את בגדי אבלותה, מתייפה, לובשת את מיטב מלבושיה ומתקשטת במיטב עדיה (תכשיטיה) "כאשר עשתה בימי מנשה בעלה" כך היא יוצאת למחנה הולופרנס כאשר היא מתחזה לפליטה הנסה מן העיר להציל את נפשה ובשילוב של דברי חנופה, מנחות, השמעת "נבואות" הנעימות לשומעיהן ובעיקר בעזרת יופיה הרב היא מצליחה לחדור אל המעגל הקרוב למצביא עצמו ולהביא אותו למצב שבו ישהה איתה ביחידות.